החלטה בתיק רע"צ 20866-12-12

1.         המבקשים, החייבים בתיק הוצל"פ 01-81912-03-7, עותרים למתן רשות ערעור על שתי החלטותיה של כב' רשמת ההוצל"פ נעמה טלמן - בולטין לפיהן נדחתה בקשתם להכריז עליהם כחייבים מוגבלים באמצעים, החלטה  מיום 20.11.12 והחלטה מיום 25.11.12, מהנימוקים המפורטים בבקשה שבפניי.

2.         מבין כל המשיבים מסרו תגובה, בהתאם להחלטתי מיום 12.12.12, משיבה 7, משיבה 11 ומשיבה 12.

            משיבות 11 ו- 12, השאירו את ההחלטה לשיקול דעת ביהמ"ש מבלי שהיה בתגובות כדי לתרום לבירור הנושא שבמחלוקת.

            משיבה 7 מסרה תגובה מפורטת וסבורה שיש לדחות את הבר"ע, מהנימוקים  המפורטים בתגובה.

3.         ההחלטה מיום 20.11.12, נתנה לבקשה שהוגשה להכרזת חייב מוגבל באמצעים ונתבקש חיוב תשלומים בסך של  150 ש"ח לחודש כאשר היקף החובות כ- 817,000 ש"ח.

            בבקשה הצהירה המבקשת כי היא ובעלה אינם עובדים הואיל ופוטרו, אין לה רכוש או חסכונות והכנסתה היחידה הינה מקצבת ילדים של המל"ל בסך  691 ש"ח.

            המבקשת הצהירה על הוצאות בסך כולל של  10,700 ש"ח.

            במצב דברים זה הורתה הרשמת למבקשים להציג אסמכתא שאינם עובדים והסבר מדוע אינם פונים למל"ל לקבלת דמי אבטלה.

            כמו כן נתבקשו המבקשים ליתן הסבר כיצד הם מגשרים על הפער שבין ההכנסה להוצאות ולאחר שיומצא כל המידע, תדרש לבקשה.

            עוד מצאה הרשמת ליידע את המבקשים לגבי אפשרות של פניה להליכי פש"ר, ולהודיע מהי המניעה מלנקוט בהליכי פש"ר.

            ראוי לציין כבר כאן כי אין לראות בהחלטה משום דחייה סופית של הבקשה להכרזת חייב מוגבל באמצעים,ואף לא כפית המבקשת לפנות להליכי פש"ר.

4.         בהתאם להחלטה, העבירו המבקשים לרשמת הודעה האמורה להשיב על מה שנתבקשו להבהיר.

            ההודעה מתייחסת להליכי פשיטת רגל וכן לפער שבין ההוצאות להכנסות.

            לא צורפה אסמכתא על העדר עבודה ואף לא הסבר מדוע לא פונים המבקשים למל"ל לקבלת דמי אבטלה.

            בעקבות ההודעה ניתנה ההחלטה השנייה מיום  25.11.12, בה הבהירה הרשמת כי לא הורתה למבקשים לפנות להליכי פש"ר אלא  רק יידעה אותם.

            עוד ציינה הרשמת כי ההכרזה מסורה לשיקול דעתה ואינה חייבת להכריז כפי המבוקש.

            לגופו של עניין קבעה הרשמת שיש לדחות הבקשה, לאור כלל הנתונים, הפער בין סכום החובות לתשלום המוצע ובשל העובדה שהמבקשים אינם עובדים ולא הבהירו אם פנו למל"ל לקבלת  דמי אבטלה.

            לבסוף מציינת הרשמת שלא מצאה שמתקיימת בהודעה עילה לעיון חוזר בהחלטתה הראשונה.

            לא מצאתי שמדובר בעיון חוזר שכן על פי ההחלטה הראשונה נתבקשו המבקשים ליתן מידע ואסמכתאות, ולכן יש לראות את ההחלטה השנייה כהמשך לראשונה וכדחייה סופית של הבקשה להכרזת חייב מוגבל באמצעים.